מנהיגות קהילתית: איך יפעת מורן-ריינברג בנתה קהילה עסקית חיה, נושמת ועצמאית

בשיחה בשידור לייב, יפעת מורן-ריינברג— מנהלת קהילת "עצמאיות במודיעין" — שיתפה בתהליך יוצא הדופן שבו הפכה קבוצת וואטסאפ קטנה לקהילה עסקית עצמאית, חופשית ופעילה שמונה כיום כ־1,000 נשים.

מאחורי המספרים מסתתר סיפור של חזון, התמדה, הקשבה ושותפות אמיצה, שממחיש איך קהילה אמיתית נוצרת מתוך צורך אמיתי — ולא מתוך אינטרס עסקי בלבד.

הקהילה שצמחה מלמטה

יפעת הקימה את הקהילה לפני שלוש שנים כמעט במקרה, כדי לחבר בין נשים עצמאיות במודיעין ומכבים־ראות.
היום היא מנהלת גוף שמחבר בין עולמות של עסקים, חברות קהילה ורשות מקומית — עם פעילות היברידית שמשלבת בין דיגיטל למפגשים חיים.

בין הפעילויות הקבועות: ערבי Ladies Night, מפגשי ספיד־נטוורקינג, סדנאות מקצועיות וכנסים שנתיים.
אבל הבסיס לכל הוא פשוט: שיח חופשי, חכם ואותנטי.
הכניסה פתוחה, אין דמי חבר — וכל אחת בוחרת את מידת המעורבות שלה.

“אנחנו לא עוד רשת עסקים. אנחנו קהילה של נשים שמקשיבות, מפרגנות ופועלות יחד,” הסבירה יפעת.

 חופש, אותנטיות ומקצועיות — שלושת הערכים שמחזיקים את הכול

במהלך השיחה, יפעת הדגישה שוב ושוב: קהילה היא לא כלי שיווקי, אלא יצור חי.
היא סיפרה על הדרך שעברה — מהכנס הראשון שהפך את הקהילה מווירטואלית לפיזית, ועד להתמודדות בזמן המלחמה, שבה פתחה את הקבוצות לשיח רגשי ותומך.

“דווקא ברגעים הקשים הבנתי מה הערך האמיתי שלנו — לא עוד פרסום או עסקה, אלא חיבוק קהילתי.”

המעבר מהתארגנות אישית לצוות מוביל היה עוד שלב משמעותי.
יפעת בחרה נשים מתוך הקהילה לפי ראש גדול, אחריות ותשוקה אמיתית, והצליחה ליצור קהילה שלא תלויה באדם אחד בלבד.
המבחן הגיע כשהייתה חולה — והמפגש התקיים בהצלחה בלעדיה.
“שם הבנתי שהקהילה כבר עצמאית באמת,” היא חייכה.

קהילה ורשות: שיתוף פעולה מנצח

אחד הנושאים המסקרנים בשיחה היה היחסים בין הקהילה לרשות המקומית.
יפעת משתפת פעולה עם סגן ראש העיר ועם יועצת לקידום מעמד האישה, בקשר הדוק המבוסס על אמון הדדי.

השיתופים עם העירייה, לצד שיתופי פעולה עם עסקים מקומיים (כמו פאבים, מוזיאונים ובתי קפה), הפכו את הקהילה לחלק בלתי נפרד מהמארג העירוני.
הכנסים שלה מלאים, הכרטיסים נחטפים תוך שעות, והאנרגיה — של יוזמה מקומית אותנטית.

 לא רק מספרים – גם "צופים שקטים" חשובים

יפעת הזכירה נקודה מרתקת: גם מי שלא מגיבה או מגיעה לאירועים,

עדיין חלק מהקהילה.
“יש נשים שלא מדברות, לא באות — אבל הן קוראות הכול, מרגישות שייכות, ומקבלות השראה. זה ערך בפני עצמו.”

הגישה הזו שוברת מיתוס נפוץ בעולם הקהילות — שהצלחה נמדדת רק בהשתתפות פעילה.
אצל יפעת, ההצלחה נמדדת בתחושת החיבור ובערך המצטבר לאורך זמן.

איך מקימים קהילה כזו?

יפעת סיכמה את התהליך בכמה עקרונות פשוטים אך קריטיים:

• להתחיל בקטן — קבוצת וואטסאפ אחת מספיקה.

• להקשיב באמת — לקרוא הכול, לשאול, להבין מה כואב ומה חסר.

• לקיים מפגש פיזי מוקדם — גם אם באות רק חמש נשים.

• להשתמש בסקרים — כדי להניע “קהילות רדומות”.

• לזכור: הקהילה צריכה סיבה עמוקה יותר ממכירות.

“בלי תשוקה אמיתית, זה לא מחזיק. קהילה חייבת לבוא ממקום של שליחות.”

השלב הבא: המשכיות וחיבורים חדשים

יפעת משתפת שהיא כבר מתכננת שיתופי פעולה בין־קהילתיים נוספים,
כולל אירועים משותפים עם קהילות מרשויות אחרות — וגם בוחנת מודלים שיבטיחו שהקהילה תמשיך להתקיים “גם אחרי יפעת”.

“אני לא רוצה להיות המרכז, אני רוצה להיות חלק ממערכת חיה ומתפתחת.”

 takeaway למנהיגים ומנהלות קהילה

• קהילה היא גוף חי, לא פרויקט. צריך לגדל, להקשיב ולהגיב.

• לא כל המשתתפים צריכים לדבר — גם השקטים נוכחים.

• צוות מוביל הוא תנאי לקיימות.

• שיתופי פעולה עם רשויות הם לא בירוקרטיה, אלא מנוף אמיתי לצמיחה.

• והכי חשוב: המוטיבציה חייבת להיות אמיתית. קהילה שמוקמת רק כדי למכור — לא שורדת.

לסיכום

השיחה עם יפעת הייתה שיעור חי במנהיגות קהילתית במובנה הטהור ביותר —
כזו שמבוססת על חיבור אנושי, נתינה, ושאיפה להפוך עיר שלמה למרחב נשי תומך וצומח.

או כמו שיפעת סיכמה בעצמה:

“קהילה מצליחה היא לא זו שמוכרת — אלא זו שמצליחה לגרום לאנשים להרגיש שייכים.”